פנים. לשכת ראש הממשלה – יום בנימין נתניהו יושב לשולחן, חותם על מסמכים. לפתע נשמעת דפיקה בדלת. הוא מרים את ראשו מהניירות. הדפיקות ממשיכות להישמע. הוא קם ופותח את הדלת. בפתח עומד שליח צעיר. הוא מחזיק בידיו מכשיר אלקטרוני שבעזרתו הוא מחתים לקוחות. מאחוריו קופסה גדולה. שליח: ראש הממשלה? ביבי: כן. שליח: יש פה משלוח … המשך קריאת הפוסט אין להחזיר לשולח

במחצית הראשונה של שנות ה–70 במאה הקודמת נקלע תיאטרון החאן לסערה ציבורית סביב ההצגה "עיר אחת". המחזה הדוקומנטרי, שהתבסס על ראיונות שערכו העיתונאים דן מרגלית ומתי גולן עם תושבי ירושלים ממגוון שכונות ומגזרים, הציג פנים מאוד לא מחמיאות של העיר (הלא מכבר מאוחדת). חלק מהקהל, שלא אהב את מה שהשתקף מן הבמה, פוצץ את הצגת … המשך קריאת הפוסט הצגה של סולידריות

אתם באמת מאמינים לילדים האלה? אתם לא יודעים שאצלם זה הכל הצגה? כלומר, לא הצגה כזאת שהילדים שלכם מעלים, על זחל רעב או אריה שאוהב תות או אנא עארף. אצלם זאת הצגה שמראה כאילו הם גם כמונו כדי שנרחם עליהם, אבל אל תקנו את זה כמו האנטישמים האלה בחו״ל. אצלם זה שירים כמו ״בילאדי בילאדי״ … המשך קריאת הפוסט ההצגה חייבת להיגמר

פנים. חדר האחיות בקופת חולים – יום גבר כבן 30 נכנס לחדר האחות. אחות: כן, בבקשה. הגבר מתיישב על הכיסא מולה. אחות: כרטיס. הגבר מגיש לה את כרטיס קופת החולים שלו. אחות: עומר... אתה פה לחיסון? גבר: עומאר. אחות: עומאר, סליחה. אתה פה לחיסול? גבר: כן... אמרת חיסון או חיסול? האחות קמה ממקומה וניגשת להוציא … המשך קריאת הפוסט מבצע חיסול

היה לאלון ערב שורשים בבית הספר, ורגע לפני גילינו שצריך להביא חפץ שעבר במשפחה מדור לדור, ומכיוון שהדבר היחיד שההורים שלנו הביאו לארץ זה שמיכות פוך עם נוצות אווז אמיתיות וריח של נפטלין ושחין, תמי הוציאה אסימון של טלפון ציבורי והציעה שנספר שמדובר במטבע מזל שעובר במשפחה, וכבר בניתי סיפור לפיו סבא של אלון החביא … המשך קריאת הפוסט ערב שורשים

אני: עיניים, שומעות רגע?עיניים: שומעות וגם רואות.אני: זהו, שעל זה בדיוק רציתי לדבר איתכן.עיניים: כולנו אוזן (צוחקות מהבדיחה של עצמן).אני: מצחיק... רציתי לשאול מה העניינים.עיניים: מצוין. תודה ששאלת.אני: זהו, שהתחושה שלי היא שלא הכל מצוין.עיניים: מה הכוונה?אני: איך אני אגיד את זה בעדינות... לא הכל שש-שש.עיניים: אנחנו לא רואות לאן אתה לוקח את השיחה הזאת. … המשך קריאת הפוסט עיניים שלי

פנים. אוהל צה״לי – יום במרכז האוהל מוצב שולחן ועליו ערימות של טפסים. כדי שהדפים לא יעופו הרוח, על כל ערימה מונח אמצעי לחימה שונה: מחסנית, אקדח, רימון וכו׳. לשולחן יושב נגד כבן 40, שיערו המקליש משוח בג׳ל. מול השולחן עומד טור של טירונים. אחד מהם מסיים לחתום על אחד הטפסים ויוצא מהאוהל. החייל הבא … המשך קריאת הפוסט נוהל חניבעל, בפקודה!